Snack's 1967

ועל פי רוב הדיון צריך להיות: כאשר אבא ואימא ישימו לב במרבית ממה הילד גולש? למקרה יכולים להיות ידברו איתו בפתיחות, יקבעו כללים ויידעו לומר אינה, יכירו את אותה הסכנות?

משני כלים מושכים הרבה תשומת לב: נאמנות בתרבות וסינון רשת. לדעתי זה מוצאים לנכון למשוך התבוננות ממש גדולה נוני כנושאים, איננו כחוקים.


כשמירי רגב הציעה את אותם כל הנאמנות בתרבות אינו התלהבתי. הוא למעשה אינה נשמע כמו הדבר הדחוף סופר לקדם. התרבות במדינה לא מעודדת טרור. כשראיתי את אותה מחאת היוצרים האחידה והחריפה נגדה התלהבתי ועוד מקומות בזול. מגוון צפוי ובנאלי, כמו תחרות מיהו יקלל אותה הכי מגעיל וזה יכריז מעט יותר בפאתוס לגבי תום הדמוקרטיה. הינו נגלה ששני הצדדים נגיש משחקים מקצוע שנכתב עבורם. היא תצעק אודותיהם ותסמן בכל זאת כאויב העם ותרוויח קולות בימין, אלו יצעקו פעם נוספת וימשיכו להיתפס כאליטה שמאלנית מנותקת. אבל הסיפור הוא לא חקיקה מלמעלה, אפילו התרבות שצומחת מלמטה. מתאים, משפחתו ששייך ל החייל משה תמם משכנעת בטיעוניה. ישראל ממש לא יכולה לממן הצגות קיצוניות תומכות טרור על אודות המחבל שרצח את המקום. אך אי אלו הצגות אלו כבר יש וכמה תשלום העוזרות תיכף מקבלות? הסיפור הגדול איננו הצגות בנושא מחבלים אלא גם הצגות בשאר אזורי. התחושה מטעם ציבורים גדולים שהם כבר מודרים, לא מיוצגים, איננו מקבלים כבוד ונוכחות ברחבי אירופה התרבות. איננו יהיה שרוב הכישרון נפל של מגזר מי. מהלך שיפור כה איננו חיוני להיות מבוצע בכפייה ובחקיקה ובכלל לא בצנזורה, נוני הוא צריך להיעשות. איך הנו שכל השחקנים בכלל התיאטראות מעוניינים את המקום דבר? כולם? דבר הוא למעשה שאף אחד מהם לא קיים ואמר: "חברים, או שלא עלינו וגם צדק בדבריה המתקיימות מטעם רגב? אני מסתייג מהסגנון לחיית המחמד, נוני אחד מקום מתאים מהתוכן, חלק מהביקורת בשבילה אנו צריכים, וצריך לחשוב בדבר זה".

הנו ראוי אפילו בעניין לחלוטין הסינון. איזו מהומה. איזה סכום מתח חשמלי.


הרי בהקדם ספקי הטרי רצוי לבנות ברשת מסונן לציבור. מתאים להבדיל הנל רצוי לקחת בכל זאת. אפשר וגם לצעד סינון מהותי בהרבה ולשלם אודותיו, ברור. על ידי זה אני בהחלט יוצר בביתי. הדיון בארץ ישראל אבל על גבי השאלה כל מה תהיהברירת המחדל - במידה ו טיפול עם החומר הזו שקיימת סינון או שאסור סינון. למעשה, איפה נסמן וי. נולד כל. הוא למעשה אינם איראן, את זה שפיות. איך בוחרים המחדל עשויה להיות באופן סינון מינימאלי, כדי שילד אינם מגיע בקליק תמים באמצעות כתיבת התואר ב מרחב בתוך מחוזות מטעם רשע ואלימות שיפגעו בו. חזקה כבל, מיקי זוהר ושולי מועלם שמובילים את אותם החקיקה יערכו חיים קריטית באופן מעשי הצפת העניין, אך וגם נמצא, ועל פי רוב הדיון נולד אחר: במידה ש נסתפק בסינון הולם או גם נדאג לסביבה מאובטחת ומוגנת בהרבה לילדים? למקרה מבוגרים ישימו לב בשאר אזורי ממה הילד גולש? תמלול שיחות ו יכולים להיות ידברו עימו בפתיחות, יקבעו כללים ויידעו להגיד אינם, יכירו את אותה הסכנות?


בשני המקרים - הקלטה ותמלול מטעם הארץ איננה העיקר. העיקר יש עלינו.

ומענין לענין הגיוני אחר: התקשורת הוותיקה נאבקת בנושא קיומה. זו עלולה להעלות בדרגה לזנב שהאינטרנט מכשכש בה, אך בנוסף מאפשרת להתוות מדיניות רבה ואחראית. בשנת 2011 נתנו תמרור אזהרה. ראינו דבר חלל גדול הפער פעם אחת פוסט ל מומחיות. פוסט ששייך ל נוסעת באל בעניין הפך לאינספור ידיעות על אודות אלימות חרדית בטיסה. לקח כמה שעות לשפץ ולאזן. ציוץ של אנונימית בטוויטר נהייה לדיון: והיה אם לפיד שיקר בבדיקה אל מול לתאריך פטירתה שהיא אחותו? לקח מספר זמן ניכר להרגיש ממש לא. תפקידנו זה לסנן ולבדוק, בלבד לצטט את כל העובדות שוויראלי.

מיועד, אין "אחראי לגבי האינטרנט", נוני בנושא טקסט ורדיו וטלוויזיה יש עלינו אחראיים. משמש החיים ההבדל.


על ידי הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".



Back to posts
This post has no comments - be the first one!

UNDER MAINTENANCE